סיפור הלידה של לביא
לביא - סיפור לידה וחוויות
הדמוית הפועלות:
אמא אינה, אבא בוריס, הדולה אהובה הילה חן
וכמובן... התינוק הטרי לביא
ביום ה', בשעות אחר הצהריים החלו הצירים שהרגישה אמא עד כה – להיות כואבים משמעותית מקודם, והחלו להתחזק מעט.
ביום ו', 15/05/2009, בשעה 00:40 לערך החלו צירים חזקים אך לא סדירים. בצירים אלו אמא לא יכלה לעשות דבר מלבד להתרכז בציר עצמו.
אמא לא הצליחה לישון את הלילה בגללם, כאשר אבא נחר לידה ללא בושה.
במשך יום ו', הצירים התחזקו עוד יותר ואמא כבר נעזרה באבא על מנת להתמודד טוב יותר עם התחושות – האבא ביצע את התפקיד בצורה יוצאת דופן. את היום הזה העבירו ההורים בהליכה עם סטיץ', ביקור בביתו של חבר שידאג לה בזמן שיהיו בלידה, שתיית שמן קיק וכאמור המון המון צירים.
בשעות הערב דרגת הכאב של הצירים עלתה.
בשעה 22:51 לערך, החלו צירים סדירים וחזקים – כל 5 דקות ציר, שאורכו נע בין דקה לשתי דקות. בשלב זה הדולה היקרה (אהובה הילה חן(, שאותה עידכנו בהתפתחויות בצורה רציפה, עברה לרמת כוננות על (יש לציין שהכוננות החלה כבר לילה לפני).
אמא נכנסה למקלחת, והקלה על הצירים עם זרם מים חמים במשך שעה (יש תמונות) – למרות מצב השפל של הכנרת.
בשעה 00:03 אבא מקבל מתנה ושיר דינוזאורים בביצועה של אמא ליום הולדתו ה- 26 (יש לציין שלראשונה יכלה אמא לתרץ את זיופיה ע"י הצירים). בסביבות 00:30 16/05/2009, אבא התחיל להראות סימני מתח, ונתקבלה החלטה שיש לנסוע לבי"ח. אמא ואבא התארגנו, חיכו עוד קצת ונסעו בליווי סבתא בלה וכדור פיזיו גדול לבית החולים תל השומר ברמת גן.
כאשר הם יצאו, ליוותה אותם סטיץ בנביחות דאגה.
הנסיעה לבי"ח לא היתה קלה לאמא, שכבר לא יכלה לשבת מרוב כאבים בכל ציר. אבא היה ממוקד להפליא ולמרות קולות ההתנשפות במושב האחורי הצליח להגיע בביטחה לבית החולים וזאת במקביל לדימיון מודרך שניסע להקל עמו על אמא.
הם הגיעו לבי"ח החולים בסביבות השעה 02:10. אמא נבדקה ע"י האחות בקבלה, שציינה בבירור: יש לך פתיחה של 3.5-4 ס"מ (אמא התאכזבה מאד כי קיוותה להגיע לבית החולים עם פתיחה 6 לפחות J)! הראש נמצא ב S-3.
סמוך לשעה 03:00, אמא ואבא עברו לחדר לידה מס' 6 שבכניסה אליו הצטרפה אליהם הדולה אהובה.
אמא נאבקה בכאבי הצירים בתנועתיות רבה בתמיכתם הרבה של הדולה אהובה ואבא , ובבדיקה הבאה בסיבות 04:30 כבר גילו שיש פתיחה של 6 ס"מ, והראש בגובה הספינות (S – 0) (ואמא שוב התאכזבה כי לא יכלה לתאר איך תעבור עוד 4 ס"מ עם כאלה צירים).
אמא נכנסה למקלחת מים חמים, ותחת כאבים איומים שלא יתוארו, התנועעה והשמיעה קולות "OOOOO " (בליווים הנפלא של אבא והדולה אהובה הילה חן) רק כדי שלביא ירד בתעלה ויבוא כבר אליה. הזמן במקלחת נראה לאמא כמו ציר אחד גדול, שכן רובו היה צירים ארוכים מאוד, עם מעט מאוד הפסקות בינהם.
אמא חשבה שזה לא ייגמר לעולם, אבל בעזרת אהבתו של אבא, יכולות הדמיון המודרך היוצאות מן הכלל שלו וידיה המדהימות והמרגיעות של הדולה אהובה, היא צלחה את הצירים הבלתי פוסקים.
אמא היתה גיבורה אמיתית. בהערכת המשקל ציינו כי לביא ישקול כ-3750 גר', דבר הנחשב לתינוק גדול. רוחב כתפיו וגודלו יצרו לחצים אדירים על האיברים הפנימיים של אמא הקטנה. היא הרגישה כאבים עצומים בגב תחתון,שהתפתחו לכאבים בבטן תחתונה.
בסביבות השעה 05:30 , למרות חששותיה של אמא להתאכזב שוב, הבדיקה גילתה כי ישנה פתיחה של 9 ס"מ! S + 1! אמא היתה גיבורה אמיתית ולא נכנעה לאפשרות להשתמש באמצעי אלחוש או אפידורל, שהיו מסכנים את הלידה, את התינוק ואותה.
בשלב זה, על מנת להגיע לפתיחה של 10 , בהמלצתה של הדולה אהובה, היא עברה ללחיצות על ארבע וסוף סוף פקע שק מי השפיר.
היו אלה שלבים לא קלים, כי אמא לא הרגישה שלחיצותיה מקדמות את לביא ליציאה.
אמא היתה כה מותשת, שאף נרדמה על המיטה בין לבין.
בהמשך התיישבה ודחפה בישיבה על סיר. ואחר כך נשכבה על הגב והמשיכה בלחיצות. לאורך כל הדרך בעזרת דמיון מודרך אבא ניסה לשכנע את אמא שהתינוק מתקדם והדולה אהובה ניסתה להדריך אותה איך לנשום כדי לקדם את לביא אל היציאה.
בשלב זה אבא כבר ראה את ראשו של לביא יוצא. אבל אמא כבר הותשה מרוב כאבים ולא הצליחה להוציאו הלאה. רק לאחר שאמא אזרה אומץ לגעת בראש (כי לאורך כל דרך פחדה שהראש לא באמת בחוץ), נדהמה היא לגלות שהיא בשלב כה מתקדם!
האחות נאלצה לבצע חתך (Episiotomy) למרות כל המאמצים להמנע מכך, שכן לביא היה בכל זאת – יותר מידי גדול עבור אמא הקטנה.
הראש נתן לאמא תקווה שמסכת הכאבים הביאה לתוצאות – לביא יוצא! והמשיכה בכח מלא בדחיפות. בשילוב עם משיכות של האחות, לביא יצא החוצה לעולם החיצון – בשעה 07:16.
יש לציין שלאורך כל הלידה לביא היה גיבור; לא הראה סימני לחץ ושמר על דופק יציב להפליא למרות כל הקשיים. הוא יצא כלביא אל העולם הגדול.
------------------------------------------------------
לביא נולד ב- 16/05/2009 בשעה 07:16, בבי"ח תל השומר ברמת גן (חדר לידה מס' 6),
להוריו אינה ובוריס, בלידה טבעית – ללא אפידורל.
המשקל בחדר הלידה הראה 3.826 ק"ג.
כאשר הוא יצא מבטן אימו, היה כרוך בחבל הטבור, כאשר חלקו היה קרוב לצוואר, ויצא יחד עם הכתפיים.מיד לאחר שיצא, השכיבו אותו על בטן אימו, כאשר הוא עדיין מחובר לחבל. צבעו היה כחול סגלגל. תחילה הפחיד את הוריו כי לא בכה מיד.
לאחר שניתקוהו מחבל הטבור, החל לבכות, לשמחת הוריו – ובכך הראה שהינו נושם ומתפקד בפעם הראשונה בכוחות עצמו.
לאחר שנרגע על אימו, והבהיר לה שהוא מרוצה – ע"י עשיית קקי שחור על אמא, הניחוהו תחת הגרילר לצורך בדיקה נוספת ונקיון, ועל ההתחלה הוציא כמה קולות מוזרים מפיו, כאילו מדבר.
סיכום מצבן של הדמויות הפועלות לאחר הלידה:
אמא:
מאושרת כמו שלא היתה אף פעם לפני ומוצפת רגשות חיוביים והמון המון המון אהבה. המצב כל כך קשה שהיא מתקשה להביעה את ריגשותיה מתוך חשש שיכלאו אותה באיזה מוסד לחולי נפש.
אבא:
מלא ברגשות כלואים בגופו, על הסבל שאמא עברה במשך כל אותו הלילה. אמא עברה סבל כה רב, עד כי היה לאבא קשה לראותה במצב כזה. הוא היה גאה ומלא הערצה לאמא, עד כדי כך שבכה מרוב הערכה. אמא אמרה שגם היה מותש מאוד. מתקשה להבין את החוייה שעברה עליו – שופך את התרגשותו בכתיבת סיפור הלידה המדהים שלהם.
הדולה אהובה הילה חן :
מותשת לאחר 2 לילות של כוננות ולידה – הולכת לישון לשעה וחצי וממשיכה למפגש החברתי של הגרעין. ממשיכה לקבל סמסים נפעמים מהאמא המאושרת ומלאת ההורמונים. מתמודדת בהצלחה עם עומס היתר בטלפון הסלולארי, ומספרת לכל חברותיה על חווית הלידה שעברה.
לביא:
סיכום היום הראשון:
בשעה 10:00 לערך, אמא עברה למח' יולדות ב', חדר מספר 16, שם היא אמורה לשהות אם הכל תקין עד ה-18/05/2009.
ללביא ביצעו את כלל הבדיקות הנדרשות, ובציוני האפגר – קיבל ציון 9 (1 דקה אחרי) ו-10 (עשר דקות אחרי). הוריו של לביא ויתרו על מתן חיסון צהבת B, על מנת להקל עליו ולתת לו אותו במועד מאוחר יותר.
לביא ינק כבר בשעה 13:30 וב-19:00. יש לציין כי ינק במשך זמן רב.
לרוב תינוקות לא אוכלים ביום הראשון, שכן יש להם מאגרים עוד מתקופת השהיה בבטן, וכן בולעים מי שפיר שגורמים להרגשת שובע.
אמא החליפה ללביא טיטול. בזמן זה, לביא עשה פיפי על אמא, בקשת.
לסיכום, יכולות:
- לייצר קולות דיבור מצחיקים.
- להתעטש כמו חמוד.
- לחפש ציצי
- לעשות קקי (אוהב על אמא)
- לעשות פיפי (כבר בוצע על אמא – בהצלחה יתרה!)
- לנחור
- לאכול (אוהב - והרבה)
17/05/2009 - ינק כל היום, כמעט ללא הפסקה. "יניקת אשכולות". אמא לא הבינה מה קורה וכמעט הותשה. שוב לא ישנה בלילה.
24/05/2009 – ד"ר עודד קסלר ערך ברית מילה ללביא. חיתוך נקי ויפה, ללא דימום.
29/05/2009 – בפעם הראשונה לביא מתהפך ממצב בטן למצב גב. הדבר נבדק פעמיים לאימות שאין זה מקרה – בהצלחה.
כמו כן – ירדה הנפיחות מן הפין הקטן, עקב ברית המילה.
31/05/2009 – נפל הפופיק
אמא אינה ואבא בוריס ברגעים לאחר הלידה מזל טוב !!!
"הצלמת "- אהובה הילה חן -הדולה שלנו
.